סל הקניות ריק
מאת בר אבישר, מאמנת כושר ואורח חיים בריא |
אז, אחרי שנים של רצון עז להאמין שכמות הספורט שאני עושה מספיק למטרות שלי, הגיעו שנים של הבנה שזה כמובן לא מספיק: שלום 80% תזונה. ואז הגיעו שלל ניסויים קליניים על עצמי, שכללו את כל הדיאטות שאפשר לדמיין. קצת משמעת עצמית, מה יש בזה? אז זהו... שלא.
לפני כשנה וחצי החלטתי לעצור את כל הקרקס הזה, הפסקתי לספור קלוריות, הפסקתי עם כל האפליקציות שחושבות שהן יודעות כמה בדיוק אני צריכה לאכול לפי המשקל שלי, ולחלוטין - הפסקתי להישקל ולהימדד.
נחשפתי בהדרגה לעולם תוכן חדש, נטול דיאטות מלאות בחוקים, שהיום מלווה אותי בשני אופנים:
1. אכילה אינטואטיבית (Intuitive Eating) - האמונה שהגוף שלי יודע בדיוק מה הוא צריך, מתי, וכמה. התחלתי לסמוך על הגוף שלי, משהו שבחיים, בחיים לא עשיתי לפני כן.
2. אמרתי להתראות לאוכל מעובד ושלום לעולם שהוא יותר פליאו וקיטו (Paleo,
Keto).
שואלים אותי הרבה מה אני אוכלת, מה צריך לאכול, כמה ולמה. חשוב לי להגיד: אני לא מאמינה שיש דרך אחת שמתאימה לכולם, להפך, אני מאמינה שלכל אחד ואחת מתאימה דרך אחרת.
במה אני כן מאמינה?
יותר מדי הגבלות, ספירה והתעסקות אובססיבית באוכל (משמע דיאטות) הופכות אותנו למשוגעים, ותוקעות לנו סכין בגב: אנחנו רק אוכלים בגללן יותר.
יש הבדל עצום בין להיות בדיאטה לבין להיות מודעים2) וקשובים למה שאנחנו אוכלים.
הגוף שלנו יודע בדיוק מה הוא רוצה וכמה, אנחנו רק צריכים 3) לעצור ולשאול אותו.
שומנים (כקבוצת מזון) זה משהו שכל כך פחדתי ממנו, וגיליתי כמה הוא משביע וטוב.
לכל אחד מאיתנו מאזן שונה של ספורט ואוכל, כדי למצוא את נקודת האיזון הזו, דרושים זמן וסבלנות.
בכנות, החיפוש אחר הנחת בנושא הזה (בעיקר בקרב נשים) הוא מסע מתמשך, אני לא חושבת שהגעתי בדיוק לנקודה שאני לחלוטין רוצה להיות בה. אבל! אני בנאדם הרבה יותר שמח מאז שהפסקתי לחשוב שאני צריכה לחיות על 1,300 קלוריות ביום. זה בוודאות.