מאת בר אבישר, מאמנת כושר ואורח חיים בריא |

קרה לי לא פעם שהרגשתי שהאימון כבד עליי (תרתי משמע), קל מאוד לוותר במקרה כזה, ופשוט להחליט שלא מתאמנים בכלל, זאת החלטה אפשרית והכרחית לפעמים, אם אנחנו באמת עייפים, אבל אח״כ אני מוצאת את עצמי די מבואסת ​שוויתרתי על האימון.

​ מה שאני אוהבת לעשות זה ״לפרק״ את האימון שלי לחלקים,​ יש כמה אופציות שבהן אני משתמשת: ​

1.מה הצעד הבא? 
אני חושבת רק על הסט הראשון / רק על ה-3 דקות הראשונות / רק להגיע עד העמוד הבא. ​לא לחשוב מעבר. רק על הצעד הבא.​ ​למה? כשאנחנו מפרקים דברים רק לצעד הראשון ולא מסתכלים על כל ההר בשלמותו, פתאום זה לא מרגיש הר בכלל.

2.להקטין את עוצמת האימון​
למשל, אם תכננתי ריצה של 35 דקות ואני מרגישה שזה כבד עליי, אתן לעצמי אישור לרוץ איתה בקצב הכי קל שאפשר. אם תכננתי אימון כוח מטורף, אאפשר לעצמי להוריד משקלים. ​ אם תכננתי אימון ולא בא לי על החוזק והעצימות שלו, אחליף אותו לאימון עם עצימות שכן מתאימה לי היום. ​ ​למה? הכל נראה הרבה פחות מאיים כשאנחנו נותנים לעצמנו אישור להוריד מעצמנו מעט עומס.

3.לבחור אימון שיש בו מנוחות בין הסטים
לפעמים, אימון מתמשך כמו ריצה, קשה מאוד מנטלית. אם אני ביום פחות חזק בראש, אבחר אימון היט / אימון כוח ואאפשר לעצמי באופן מודע מנוחות של 1.5-2-3 דק׳, כמה שבא לי וכמה שהגוף שלי צריך בין הסטים. ​ ​למה? זה נותן עוגן, ומאפשר לדעת שיש ״מקום נוח״ לשוב אליו כל פעם.

 מדהים שכאלו טריקים פסיכולוגיים שלא קשורים לכאורה לאימון עצמו, בעלי השפעה כל כך גדולה עלינו, לא ייאמן כמה הם גורמים לי להמשיך להתמיד גם כשממש, ממש קשה לי. ​

נסו את זה בבית גם כן!